Wednesday, September 15, 2010

Ibn Ezra's War on Piyutim

The following note from YeedleYid got me thinking again how nothing about contemporary Judasim was inevitable. Piyutin might have been banned, chicken-parm might have been approved, and our idea of shabbos could have turned out altogether different.

Why The Ibn Ezra Is Wrong
A guest post by Yeedle

In Ecclesiastes 5:1 it says: Do not be quick with your mouth, do not be hasty in your heart to utter anything before God. God is in heaven and you are on earth, so let your words be few.

The Iben Ezra, in his commentary ,goes into a lengthy discussion about saying (or rather: not saying) Piyutim (poems) while one davens, specifically the piyutim of Rabbi Eliezer HaKalir.

It is too long to reprint it in it's entirety, but here are a few citations:

In the poems of Rabbi Eliezer HaKalir, may he rest in peace, there are four difficulties. The first one: Most of the words he uses in his poems / piyutim are made up of riddles and allegories. ... Would anybody dare say "Blessed Are You, Lion", because it says (Jeremiah 25:30) God will roar like a lion?! Is this what God wants from us?! Why shouldn't we learn from Solomon the most clever of all, who prayed in the most simple Hebrew with no allegories and riddles? And the same goes for Daniel who prayed in a language everyone understood! We never find a prayer that Chaza"l constituted with words that are riddles and can't be understood literally. 
The second matter is that HaKalir uses phraseology from talmud, which is known that a lot of talmud isn't written in Hebrew. Why do we need this trouble of praying in foreign languages?
The third problem of HaKalir is that his usage of Hebrew is messed up, turning feminine words into masculine and vice versa.
The fourth and last is that his poems are full of Midrashim and Aggadic stuff, and Chaza"l already told us: The verse never 'goes out' of its simple meaning.

The IE also adds a interesting question and answer, which can be said about many things and not only about poems:

There are those who ask me: How do you dare disagree on the Lion (i.e. HaKalir) after his death? My answer to them is: We are all made of flesh and blood, and therefore no one is infallible. We know that Daniel was a prophet, and was able to contend all of the magicians of Babylonia, and yet he erred with his calculation, as Chaza"l tell us in Megila (12a)

This is in a nutshell what the IE has to say about poems during davening in general, and about HaKalir's poems in particular.

The IE finishes off:
In my opinion, one should rather not pray only the regular prayers. And our words of prayer should be few, so that our prayer won't be sinful.

The later gedolei yisrael like the Chasam Sofer, Rabbi Akiva Eiger and others, strongly felt that one should say the piyutim, and to abolish the custom of saying the piyutim would be a wrong thing to do.

Rabbi Akiva Eiger writes in a letter:

The Good Lord will forgive The Ibn Ezra on his great error in this matter.

But here is an original explanation, given by one of the leading Chasidic Rabbis of yore, to explain how  a great person such as the IE could go so wrong about such a fundamental issue:

This is analogous to a person who walks in the woods at night. It is pitch dark and he can't see anything. Suddenly, he notices a fire burning far away.If this person has strong feet, he will run towards the source of light so that he will be able to see. If he has strong eyes, he will strain his eyes, so he will be able to see even the source of light is far away. 
Those who were in the generations after the destruction of the Temple, still had the light of the Temple to illuminate their way. We, in our generations can already see from afar the light of Mashiach. But the Iben Ezra, he was in a period of complete darkness. The light of the Temple was gone already, and the light of Mashiach has not arrived yet. Thus, he was left in complete total darkness, and that's the reason he said what he said about HaKalir.
(Rabbi  Pinchas from Koritz 1726-1791)

Full text of the IE's objection to piyutim after the jump

יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מנוחתו כבוד ,ארבעה דברים קשים:

הדבר האחד כי רובי פיוטיו חידות ומשלים ואזכיר מפיוטיו אחד והוא ,ליראי יקפיל ,וחדשים יכפיל ,ליום זה פור הפיל ,ומציון ימלוך ,יש מפרשים כי ליראי הוא ביו"ד ,וענינו הוא המשיח יקפיל הארץ לפניו ,וחדשים יכפיל שיכפול חדשי השנים וימהר ביאתו.
ויש אומרים כי הוא בלא יו"ד ,וענינו יעביר כמלת ראי דרכך בגי וחדשים יכפיל יסתיר והם העצבים החדשים מקרוב באו.
וחכמי הדור יפרשו ליראי יקפיל שיעביר אלה השמים הנמשלים לראי מוצק ,וחדשים יכפיל הם השמים החדשים .גם זה איננו נכון ,כי אין משמע לשונו כי אם יעביר ראי ויכפיל חדשים ,אולי עבותים הם ויכפילם כדי שתהיה המכה בהם קשה ,היתכן שיאמר אדם אין בכל החיים חכם כעיר ,ויאמר כי ענינו אדם שנאמר ועיר פרא אדם יולד ,או יאמר אשרי העם עובדי אש ומשתחוים לשמש ,ויאמר כי אש הוא השם הנכבד והנורא שנאמר כי יי 'אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא .גם הוא שמש ,שנאמר כי שמש ומגן יי ,'אף כי אלה בלי כ"ף דמות כראי חזקים ,ולא דמה הכתוב השחקים לראי כי אם בחוזק ,היתפלל אדם ברוך אתה אריה בעבור שנמצא על המקום כאריה ישאג ,הייטיב בעיני יי'?
ולמה לא נלמד משלמה ,שלא היה חכם אחריו כמוהו ,והנה תפלתו שהתפלל מודעת ,וכל יודע לשון הקדש יבין אותה ,ואיננה חידות ומשלים .וכן תפלתו של דניאל ,שהיה משרא קטרין ,והנה אלה לא התפללו כי אם בדברים מבוארים שהיו חכמים ,אף כי המתפלל על אנשים רבים וכלם אינמו חכמים .וכן כל תפלה לחול ולקדש שתקנו הראשונים ,אין בה חידות ומשלים.
ומה ענין יש שיכפיל השמים החדשים ,היהיו שנים ויכפילם ,ולאמר על המקום ליום זה פור הפיל איננו נכון ,כי המשליך גורל לא ידע מה יהיה ,והיה ראוי שיברח ממלת פור הפיל ,כי לא תמצא כי אם במקום הצורר ,ועוד אחר שיעביר אלה השמים והארץ ,איך ימלוך מציון והיא חלק מהארץ.
ענה אחד מחכמי הדור ואמר ,כי חרוז יקפילהצריכו שיאמר פור הפיל.
השיבותיו ,כי לא מצאנו הנביאים בכל תפלתם שיעסקו בחרוז .ועוד ,כי היה לו לעשות על חרוז אחר ,ולמה רכב על פיל ,ואותו לארץ יפיל ,ואם ראה בחלום שיעשה חרוז על פיל ,והוצרך בהקיץ לפתור חלומו ,יהיה אומר ,לוחץ יעפיל ,להתנשא יפיל ,ורמי לב ישפיל ,ומציון ימלוך.

והדבר השני ,שפיוטיו מעורבים בלשון תלמודוידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו לשון הקודש .וכן אמרו לשון מקרא לחוד ולשון תלמוד לחוד .ומי הביאנו בצרה הזאת להתפלל בלשונות נכריות ,הלא נחמיה הוכיח המדברים לשון אשדודית ,ואף כי בעת התפלה ,ולמה לא נלמד מן התפילה הקבועה שהיא כולה דברי צחות בלשון הקודש ולמה נתפלל בלשון מדי ופרס ואדום וישמעאל,

והדבר השלישי ,אפילו המלות שהם בלשון הקודש יש בהם טעויות גדולות כמו אנסיכה מלכי לפניו והנמצא מזה הענין ואני נסכתי מלכי והוא מן הבנין הקל ,על משקל נפלתי ונדרתי ;והעתיד אסוך או אנסוך כמו אפול ואדור ,ומן הבנין הכבד יאמר הפיל והעתיד אפיל ,וכן מן הסיך יאמר אסיך או אנסיך בהראות הנו"ן כמו ולנפיל ירך .והנה יהיה פירוש "אנסיכה מלכי ,"אעשה ממנו נסוך ,כמו בל אסיך נסכיהם מדם .ויש מפרשים נסכתי מלכי כמו משחתי .ואם היה הפירוש אמת ,תהיה טעות שנית ,ולמה לא אמר "ארומם מלכי ,"או אשבח ואודה ,או אקדש .רק ביקש מילה להראות חכמת לשומעים.
ואנחנו חייבים לדעת דקדוק הלשון היטב שלא נטעה ,כמו המברכים ברכת המזון שיאמרו "זננו "ולא ידעו כי זננו היא מן זנה ,כמו עננו מן ענה ,ולא יאמר מן זן ,כי אם "זוננו "כמו שובנו אלהי ישענו .ופעם יאמר צו לשון עבר ,והוא לשון ציווי ,כאשר יאמרו רבים בתענית שחל עניו פניך ,וידוע שהשי"ן במקום אשר ,כמו מה שהיה הוא שיהיה .ו"חל "הוא לשון צווי לעתיד ,כמו "חל נא את פני ה ."'והנכון לומר שחלה כמו ובהכנעו חלה את פני יי'.
ועוד כי לשון הקודש ביד רבי אליעזר נ"ע עיר פרוצה אין חומה ,שיעשה מן הזכרים נקבות והפך הדבר ואמר "שושן עמק אויימה ,"וידוע כי ה"א שושנה לשון נקבה וישוב הה"א תי"ו כשיהיה סמוך שושנת העמקים ,ובסור הה"א או התי"ו יהיה לשון זכר כמו צדקה וצדק .ואיך יאמר על שושן אויימה ,ולמה ברח מן הפסוק ולא אמר שושנת עמק אויימה.
ועוד מה ענין לשושנה שיתארנה באימה ,התפחד השושנה ?ואין תואר השושנה כי אם קטופה או רעננה או יבשה.
אמר אחד מחכמי הדור, הוצרך לומר אויימה ,בעבור שתהיה חרוזתו עשירה.
השיבותי אם זאת חרוזה עשירה ,הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים ,שחיבר הר עם נבחר .אם בעבור היות שניהם מאותיות הגרון ,אם כן יחבר עמה אל"ף ועי"ן ,ועם הבי"ת והוי"ו שהוא גם מחבר לוי עם נביא ,יחבר עמם מ"ם ופ"ה ,ויהיו כל החרוזים חמשה כמספר מוצאי האותיות .ואם סיבת חיבור ה"א עם חי"ת בעבור היות דמותם קרובות במכתב ,אם כן יחבר רי"ש עם דל"ת ,ואף כי מצאנו דעואל רעואל דודנים רודנים .וכן יחבר משפטים עם פתים ,כי הם ממוצא אחד ,ונמצא הטי"ת תמורת תי"ו במלת נצטדק הצטיידנו ויצטירו .וכן חיבר ויום עם פדיון ועליון ,גם זה איננו נכון ,אע"פ שנמצא מ"ם במקום נו"ן כמו חיין וחטין ,איך יחליף מ"ם יום שהוא שורש עם נו"ן עליון ,פדיון שהוא מן עלה ופדה והוא איננו שרש.
ועוד ,מה ענין החרוז רק שיהיה ערב לאוזן ותרגיש כי סוף זה כסוף זה ,ואולי היתה לו הרגשה ששית שירגיש בה כי המ"ם כמו הנו"ן ואינמו ממוצא אחד .ועוד חבר עושר עם עשר תעשר ,גם זה איננו נכון ,רק אם היה המתפלל אפרתי.
יש אומרים אין משיבין את הארי אחר מותו ,התשובה :רוח אל עשתנו כלנו ,ומחומר קורצו הקדמונים כמונו ,ואוזן מלים תבחן .וכלנו נדע כי דניאל היה נביא ,ורב על כל חרטומי בבל וחכמיה .והנה אמרו חכמים ז"ל ,טעה דניאל בחשבונו ,והחשבון הוא דבר קל .ועוד כי ירמיה הנביא בזמן דניאל היה ,ואחר שהראו חכמינו הראיה על טעותו ,האמור יאמר להם אילו היה דניאל חי היה מטעה המטעים אותו?!
ואחרים אמרו רחמנא ליבא בעי ,א"כ למה נצטרך לדבר כי הוא יודע תעלומות לב ,והלא תקנו הקדמונים לאמר בצום כפור ,היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל ,ואל יכשלו בלשונם.

והדבר הרביעי שכל פיוטיו מלאים מדרשות ואגדות, וחכמינו אמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו .א"כ אין ראוי להתפלל אלא על דרך פשט ,ולא על דרך שיש לו סוד ,או הוא על דרך משל ,או הוא כעניין שאין הלכה כמותו ,או שיתפרש לענינים רבים.
הלא ידענו ממדרש שיר השירים ,שכל שלמה האמור שם הוא קודש ,וענינו המלך שהשלום שלו .הנכון שיאמר אדם בתפלתו "הושיעני המלך שלמה ?"והנה מצאנו במקרא האומרים מה משא ה ,'וידעו כי יש משא כמו נבואה ,והמדברים לירמיה הנביא מה משא ה ,'לא ידע הנביא סודם ,שלא היו אומרים כי אם מענין איש איש על משאו .ואמר היודע הנסתרות לנביא ,שיאמר להם כי המשא יהיה לאיש דברו ,והפכתם את דברי וגו ,'אכן תאמרו מה דבר ה 'ומה ענה ה ,'שאין במלה ספק ,כענין 'וכן לא תקראו לי עוד בעלי ,'והלא הוא בעל נעורים כמו אישי .לכן בעבור היות שם בעל ,ספק עם הבעל שהוא צלם ,אמר הנביא אפילו מלה שיש בה ספק כענין צלם ,לא תאמרי לי כי אם אישי.

והגאון רב סעדיה נשמר מאלה הארבעה דברים בבקשותיו השתים, שלא חבר מחבר כמו הם ,והם על לשון המקרא ודקדוק הלשון באין חידות ומשלים ולא דרש.
וחכם היה בצרפת גם הוא חבר בקשה ,תחלתה אמרי האזינה ה ,'ויש בה דברים אינמו נכונים ,מהם שאמר הרחבת עולמות אין להם גבול ,ומה שאין לו גבול איננו נברא ,ואמר כי שמך בך ובך שמך ,ואילו ידע מה פירוש שם לא היה זה הדבור עולה על לבו.
ועוד אחר שאמר כי שמך בך ,הלא הוא בעצמו בך שמך ,כי מה הפרש בין שלום עליך או עליך שלום ,ראובן אתה או אתה ראובן ,תפשום חיים או חיים תפשום ,יברכך ה 'וישמרך יי 'ישמרך מכל רע .ואין זה דרך תפלה אלא דרך שחוק.
וחכם אחד שחבר שתי מלות והיו לאחדים בפיו ,כמו אברמל פירוש אבאר מלה או אברר מלה ,והנה עשה הפך מה שאמר ,כי לא באר המלה ולא דיבר ברור ,רק בלל בשפתו שפת הקודש. ולא אוכל לבאר אחד מני אלף מטעות הפייטנים.
והטוב בעיני שלא יתפלל אדם בהם כי אם התפלה הקבועה ,ויהי דברינו מעטים ולא נענש בדין.

Search for more information about this at

No comments: