Ibn Caspi politely but strenuously refutes Rashi regarding the Cushite Woman

Related:

• Talking Torah with the Baby Bears In which I discuss Miriam's sin with two people who came to the text with no pre-existing opinions about it, ie, my kids
• The view of Josephus 
• More on Moses and his black wife In which I provide some classic, and not so classic commentary on the verses in question

Per Numbers 12 Moses our Teacher married a Cushite. [12:1 Miriam and Aaron began to talk against Moses because of his Cushite wife, for he had married a Cushite.] The official interpretation, known to all, is that the word "Cushite" is a sort of code for "drop dead gorgeous" and that the reference is to Tziporah, Moshe's one and only wife.

Here's Rashi: The Cushite women: "This tells us that everyone acknowledged [Tzipora's] beauty in the same way that everyone acknowledges the blackness of a Cushite" [=האשה הכשית: (שם) מגיד שהכל מודים ביפיה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי] Continues Rashi, moreover "The numerical value of Cushite is equivalent to the numerical value of 'very pretty' [כושית: בגימטריה יפת מראה]

Rashi is forced into this interpretation, I think, because he holds that Moshe only married once. However, as I discuss in More on Moses and his black wife there is an alternative tradition, reported by Jospehus and accepted by the Rashbam, in which Moshe was wed to an Ethiopian princess. This, quite plausibly, is the Cushite Woman.

However, as the medieval commentator ibn Caspi points out, no matter who the Cushite is there's a serious problem with Rashi's point of view. Its an obvious problem, and one that is so obvious most of us probably spotted it on our own, but kept silent out of deference to  Rashi and the tradition. We may have said to ourselves: "This problem is so simple, and so obvious, Rashi must have noticed it, and if it didn't bother him, why should it bother us? "

Ibn Caspi seems not to have such scruples. Here is what he said [paraphrased]:

Despite my great respect for the ancients [ie the authors of the Midrash Rashi quotes], I'm amazed at what they did here. How did they permit themselves to interpret a word as its own opposite? The Torah says 'black" This means "black" It doesn't mean "beautiful".  If its okay to make this kind of interpretation, why can't you say that when the Torah commands us to "Love God" it is really telling us to hate God?  [Full Ibn Caspi after the jump]

Its a great point, and a great argument. The fact that Rashi, and not Ibn Caspi, won the day on this question  tells us quite a bit, I think, about the power of interpretation and the closing of the Jewish mind. Even though its 180 degrees away from the plain meaning of the text Rashi's interpretation is the official interpretation, and all others are suspect. Its easy to understand how this happened, but why are so many frum Jews opposed to undoing the damage, and allowing people like ibn Caspi back into the study hall?
מפליא אני על הקדמונים, שלמים הם כולם ממני, לא אגיע לפרסת כף רגלם, איך נפל לעולם בדמיונם, שיפרשו דבר מן התורה, הפך מה שכתוב, אם כשיחליפן שם אל שם הפכי לו או יוסיפו מילות הפכיות, וזה כי ידוע מה שפירש בזה אונקלוס – ואמר רבנו משה (הרמב"ם): "אונקלוס הגר חכם גדול היה" (כן כתב הרמב"ם במורה נבוכים מאמר א' פרק כ"ח) – ומאין לו לפרש "כושית" = יפה, שהם הפכים כשחור ולבן? ועוד: מאין לו להוסיף מילות הפכיות, אחר "כי אשה כשית לקח" כאילו כתוב בתורה "כי אשה כשית שלקח, עזב או הרחיק"?? ואם הייתה זאת כוונת נותן התורה, למה לא כתב כן? ולמה כתב היפוכו? ועוד: מי התיר לנו לעשות זה? מדוע אונקלוס כוחו גדול לעשות זה? או חכמי התלמוד או אבן עזרא שכולם הסכימו בזה, ומדוע לא נעשה כן אנחנו, ואיש הישר בעיניו יעשה? עד שנחליף "ואהבת את ה' אלוקיך" באמרנו – חלילה! – ושנאת את ה' או ואת אשר אהב ה' תשנאהו?

ואם תאמר: משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע והודיעו על פה, שכן פירוש זה הפסוק, התשובה: נשוב אל הטענה הראשונה: למה לא נכתב בכתב כמו שהוא הענין, ולא לכתוב מילה שהכוונה בה ההפך, היקָרא פירוש – המרת המילות הפך בהפך?! אבל יקָרא פירוש – כשיפורשו המילות כמשמען איך שיפורשו, כמו שפירשו (שמות ל"ה, ג') "לא תבערו אש בכל משבתיכם"; (ויקרא י"ט) "לא תאכלו על הדם" בפירושים עמוקים, יהיה הכתוב סובל להם, כל שכן שאין בהם הפכות, אבל זולת זה (כלומר: פירוש שאינו מתחשב במשמעות המילה) יקרא תמורה, והפכות ומחיקה, ונסיחה ונתיצה, וזה בכל לשון שאתה שומע. ומדוע לא נאמר, כי אמרו (דברים ד' כ') "ואתכם לקח ה'" – פירושם – עזב? וכן (שמות י"ב, ד'): "ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו" – ועזב הוא ושכנו? – מה יתרון לנו בין זה וזה?

חי ה', נשגבה בעיני זאת הדרך המוסכמת מכל הקדמונים עמודי עולם והאמונה והחיזוק לתורת משה – לא אוכל לה. חלילה לי מעשות כדבר הזה, או אעזוב לגמרי תורת משה ואאמין בתורה חדשה חלילה כבר נעשית, או אעשה גם אני כמו שיעשו אלה, חס ושלום!

לכן אני אומר, כי פירוש מה שכתוב כאן לפי המובן ביאור הכרחי מלשון העברי, כי "כושית" היא אשה מארץ כוש, ופירוש "כי אשה כושית לקח" – החזיק, כי כן פירוש הלמ"ד והקו"ף והחי"ת (= לקח) והפך זה שרש העי"ן והזי"ן והבי"ת (= עזב). וכל זה הסכמת הלשון.

והיה הענין כן: כי משה אחרי נשאו ציפורה לקח אשה כושית על ציפורה, לסיבה שידע הוא, עליו השלום, ואין לשאול טעמים בפעולותיו, כי בוודאי מחכמה עשה זה, והנה לא ידענו הזמן המוגבל שנשא אותה אם עתה בנסעם, אם לפני כן זמן מה, כי לא נזכר בתורה עדיין, כי גם לא נכתבו בתורה כמה עניינים אז; אבל בעבור שלא נזכר הדבר עד עתה, בעבור שלא ניבהל באמרו "על אודות האשה הכושית אשר לקח" – בעבור שלא שמענו זה מעולם – אמר מיד "כי אשה כושית לקח", כאילו אמר: דעו, שאשה כושית לקח, ואם לא נזכרה עדיין, ועליה דיברו אלה (אהרן ומרים); כי בעבור העלם מהם סיבת זאת ההוספה בלקיחת האשה הזאת, ... לכן דיברו על משה בהוסיפו אשה על אשה... ועניין אמרם "הרק אך במשה דבר..." שלא דנו למשה מצד יתרון חכמה עליהם, עד שנעלם מהם מה שגלוי למשה, רצוני: סיבת הוספת אישה על אשתו, או סוד החכמה בהוספה זו, ולא אמרו: "הוא ידע מה יעשה, ואם דבר ריק הוא – ממנו הוא ריק", אבל השוו עצמם לו בכלל, בעבור שהיו שווים בנבואה, ולא הביטו אל ששוויָם לא היה במין קרוב, אבל היה בסוג גס רחוק מאוד, כמו שהודיעו ה' אחר כך.

ואוסיף בזה הערה: כי ידוע כי תורתנו השלימה נמשכת אל שלימות הטבע, ולכן לא נצטווינו שנתנגד ונעיק לפעולות הטבע, אבל נתנהג בהכרחי, ולכן לא נצטווינו בפרישות מאישה, כי המעשה ההוא הכרחי בטבע שלנו... ... ואם משה רבנו עליו השלום היה פורש לגמרי מאישה, כמו שאמרו הקדמונים, לא היה משה האיש המשובח בזמן מעולם ועד עולם, וחז"ל אמרו (סוכה נ"ב) "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" ושלמות פעולותיו הטבעיות לא חלשו בהיותו בן שמונים, ואף לא בהיותו בן מאה, כי אברהם, כשהיה למטה ממנו, הוליד בן מאה, אם כן אין לשפוט עליו שיהיה פורש מאישה, כי איננו צעיר דורש ) או אגוסטי (נזיר ממסדר ) או כרמלי (נזיר ממסדר על שם הר הכרמל). ואף לא נפלא אם לקח שתי נשים, כי אברהם אבינו הראשון לקח שתי נשים, ויעקב ארבע, ומעשה אבות יעשו הבנים, ואיך נהיה אנחנו סכלים מכל סכלים, עד שנחשוב במעשיו ובדעותיו, אין לנו רק שנבוש וניכלם מעצמנו ונאמר: הוא ידע מה יעשה...

• Search for more information about TOPIC at 4torah.com